הפתעתי אותכם?
חושבים שהם דווקא כן יודעים כי הם נראים "אשמים" אם הם עושים משהו ש"אסור" להם?

אני מעלה את הנושא הזה כי לאחרונה אני נתקלת בזה המווון! כמעט כל בית אליו אני מגיעה לאחרונה מאמין שהכלבים שלו עושים לפעמים "דווקא" ושהם יודעים כי "אסור" להם.

אז אני רוצה להתחיל בזה שכלבים הם לא אנשים (עד כמה שנרצה בכך).
אין להם אמות מוסר, ערכים, הבדל בין טוב ולרע ולכן הם גם לא מבינים אסור ומותר.
כלבים כן מבינים איזו התנהגות "משתלמת" ואיזו התנהגות "לא משתלמת".

אתן דוגמה:
כלב שבעליו לא רוצים שיעלה על הספה בבית. במהלך ה"חינוך" שלו בכל פעם שניסה לעלות בנוכחות הבעלים על הספה צעקו עליו או הורידו אותו בכח. במקרה הזה הכלב למד ש"לא משתלם" לו לעלות על הספה בנוכחות הבעלים.
אבל...
ברגע שהבעלים הולכים לישון או יוצאים מהבית הכלב כן עולה על הספה. לפעמים הם מוצאים פרווה על הספה בתור עדות ולפעמים ממש שומעים אותו קופץ ממנה.
אז למה הוא עושה זאת? האם הוא עושה זאת דווקא?
לא.
הוא למד שבעוד שלא משתלם לו לעלות על הספה כשהבעלים בתמונה, כאשר הם אינם, אז "כן משתלם" לו לשכב עליה כי היא רכה ונעים לו שם.
אז למה הכלב נראה "אשם" כשפוגשים אותו?
הו! פה אנחנו כבר נכנסים לעולם המורכב והמסתורי של שפת גוף כלבית!
הרבה מהדרך בה כלב נראה "אשם" הם שילוב של "סימנים מרגיעים" שהכלב מפגין שנועדו להרגיע את עצמו ואת בעליו. אתם מבינים, הרבה פעמים קורה שאנו נכנסים לבית והכלב קופץ מהספה ואנו כועסים עליו. אנחנו חושבים שבכך אנו מלמדים את הכלב מה מותר ומה אסור, אבל למעשה מה שלימדנו את הכלב זה כשאנו נכנסים הבייתה במקום לשמוח שחזרנו, אנו מיד כועסים והוא לומד לקשר את בואנו הבייתה עם כעס ולכן מראה שפת גוף מרגיעה.

כל זה ממש על קצה המזלג והלוואי שהייתי יכולה להכניס אותכם יותר לעומק הדברים, אבל זה ממש יושב לי על הלב בשבועות האחרונים. ממש חבל לי כשאני רואה שאנשים חושבים שהכלב עושה "דווקא" כי זה מכניס כעס ותסכול מיותרים למערכת יחסים שצריכה להיות שמחה ונקייה.

מה דעתכם?

בתמונה: כלבה ש"מותר" לה לעלות על הספה.

​