אנשים המגדלים כלבים בבית לרב מכירים את התופעה. חברים או משפחה באים לבקר ובכל פעם כאשר הדלת נפתחת ואפילו עוד לפני זה מתחיל התסריט הבא: נביחות, קפיצות על הדלה, קפיצות על האורח האומלל, ריקודים ושוב קפיצות. לפעמים ההתנהגות מלווה גם בהשתנה ותוך כדי כל ההמולה אנו צועקים על הכלב "לא", או "רד" או "די" או "אסור". תופסים את הכלב בקולר, דוחפים אותו הרחק מהאורח ובכך למרבה ההפתעה, לא מלמדים אותו דבר והדבר חוזר על עצמו שוב ושוב. לפעמים אנו כבר מתרגלים וחושבים שטוב... ככה זה כלבים ומשלמים עם העובדה שעל האורחים שלנו נגזרת קבלת פנים חמה שכזו לעוד כ 15 שנה.
אולם, העתיד כן יכול להראות ורוד יותר. אנו צריכים להבין שכאשר אנו באים להפסיק התנהגות לא רצוייה ולא משנה מהי, אנחנו חייבים למצוא התנהגות אחרת שתבוא במקומה. זהו כל הקסם.
אי אפשר להגיד לכלב "לא" ולהשאיר חלל ריק, כי אין דבר כזה חלל ריק. התנהגות אחרת תמיד תבוא במקום הקודמת, או שהקודמת פשוט תחזור על עצמה.
לכן, בבואנו לטפל בנושא של קפיצות על אורחים, עלינו בראש ובראשונה לחשוב איזו התנהגות חלופית  תהיה מקובלת עלינו ושלכלב יהיה מתאים ונכון לבצעה.












יש כלבים שברגע ששומעים דפיקה על הדלת, אבקש מהם לשבת וכך לקבל את פני האורח. יש כלבים שיתקשו לשבת בסבלנות כאשר הם מתרגשים בבואו של האורח ולכן אסתפק לחזק התנהגות של "4 רגליים על הקרקע", כלומר שהכלב מתקרב ומריח את האורח, אבל צריך להשאיר את 4 כפותיו על הרצפה. ויש את הכלבים המאוד מתלהבים שגם זה יהיה קשה עבורם ולכן אבקש מהם שבמקום לקפוץ על האורח, יבצעו סיבוב או שניים סביב עצמם או לחילופין ירוצו לתפוס צעצוע בפה וכך יקבלו את האורח.
לגבי האורחים, אני תמיד מנחה אותם שעד שהכלב לא נרגע, עליהם לשלב ידיים ולא להתייחס אליו.
מקווה שעזרתי,
דנה