למוצא הכלב קיימות שתי תיאוריות. הקדומה והנפוצה ביותר היא שמוצא הכלב בזאב האפור, שם מדעי: canis lupus  ואילו העדכנית יותר, אך הפחות ידועה היא שמוצאו באב קדמון משותף אשר ממנו התפצלו הזאבים מחד והכלבים מצד שני (1,2,3) (נמצאים בקבוצה הכחולה באיור העץ הפילוגנטי).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

העץ הפילוגנטי של משפחת הכלביים. הכלב והזאב התפתחו מאותו אב קדמון משותף.

 

רוב החוקרים משערים כי תהליך ביות הכלב החל מתישהו לפני כ 15,000 שנה, באחת משתי הדרכים הבאות :הראשונה היא שבני האדם בייתו את הכלב  על ידי חטיפת גורי זאבים צעירים ממערותיהם וגידולם לצד האדם,כאשר בכל דור בני האדם השאירו אצלם רק את הגורים בעלי האופי הנוח יותר. עבור כל מי שגידל בעצמו גורי זאבים (ברי מזל שכמותם!) טענה זו נראית כבלתי סבירה עד בלתי אפשרית עבור אבות אבותינו הקדמונים. מחקרים מראים כי אפילו גורים הנולדים לזאבים שמורגלים לאנשים וגדלים בשבי מפתחים פחד עמוק מבני אדם בסביבות גיל שמונה שבועות. על מנת להתגבר על מכשול זה, על החוקרים לאסוף את הגורים עוד לפני גיל שבועיים!! ולהאכיל אותם בעצמם! נוסף על כך, לאחר שגורים אלו שגדלו בסביבת  משפחה/להקה מעורבת מגיעים לבגרות מינית, הם מונעים להיות יותר אגרסיביים על ידי היצר לטיפוס במעלה הסולם ההיררכי (כלומר,המצב לא נוח בלשון המעטה..). בניגוד לכלבים מבויתים המראים בבירור סימני מתח כאשר הם מתחרים על מעמד חברתי, הזאבים כמעט ואינם מציגים סימנים אלו לפני תקיפה מאחר ושיטה זו מעניקה להם יתרון אופורטוניסטי להשגת מעמד חברתי חדש. לדוגמה, זאב שנמצא בשנה מסוימת בתחתית הסולם החברתי יכול למצוא הזדמנות בכל זמן להדיח אפילו את המנהיג. שאיפה זו לטפס במעמד הסולם החברתי מכתיבה את כל האינטראקציות של חברי הלהקה בינם לבין עצמם, כך שגם משחק שנראה לכאורה תמים הוא למעשה מעין מבחן לגילוי חוזקות וחולשות אחד אצל השני ויכול בכל רגע להתפתח לקרב. **שימו לב שדוגמה זו מתייחסת לזאבים שחיים בשבי. אצל להקה טבעית המצב שונה מאחר והמבנה שלה הוא משפחתי.התאוריה השנייה היא שהכלב בוית עם תהליך המהפכה החקלאית בה בני האדם עברו מחברות נוודיות של ציידים - לקטים לחברות חקלאיות נייחות. עם הקמת ההתיישבויות קמו גם אתרי פסולת שם יכלו זאבים-כלבים  למצוא מזון. אלו מבין אותם זאבים-כלבים שהיו הכי פחות פחדנים ניצלו טוב יותר את המזון באתרים אלו, שרדו והעמידו צאצאים. צאצאים אלו בתורם "ירשו" את הפחד המופחת של הוריהם וחיו אף יותר טוב מהוריהם. כך עם הזמן אוכלוסיות כאלו של "כלבי כפר" צצו סביב התיישבויות שונות ברחבי העולם. הודות לתכונה זו של פחד מופחת, המתיישבים יכלו לגשת לאותם "כלבים" ולפתח איתם איזשהו קשר. תחילה לא הייתה יותר מדי מחשבה קדימה מאשר להשליך אוכל לאלו שהמתיישבים חיבבו יותר, בעיקר לשם השעשוע. אולם, יותר מאוחר בהשתלשלות האירועים בני האדם החלו באופן שיטתי להעדיף את אלו מבין אותם ה"כלבים" שהיו בעלי תכונות שהם אהבו יותר ובכך בעצם התחילו לשנות את הזאבים-כלבים לכלב במגוון צורותיו כפי שהוא היום.מבין אותם שתי תיאוריות, לשנייה עדיפות גבוהה יותר, במיוחד כאשר רואים את אותה הדוגמה על75% מאוכלוסיית הכלבים שחיים במדינות המתפתחות בשולי הערים והכפרים (4).לסיכום, כפי שבוודאי נוכחתם ניתוח העבר איננו עסק פשוט כלל וכלל. אבל אם בכל זאת אם ננסה לפשט את העניין נגיע למסקנה שהכלב שחי איתנו היום איננו בשום אופן אותו הזאב שמופיע בדוגמאות למעלה!היצרים של הכלבים של היום הרבה יותר מעודנים מאשר של אחיהם הזאבים, כך שלעתים נדרש סף גירוי גבוה במיוחד על מנת לזיז אותם לפעולה. גם כאשר כלבים נעים לפעולה, תהליך הביות הכווין את אותו היצר לתפקידים אחרים. לדוגמה, יצר הציד של הזאב, הרבה פעמים נראה בכלבים כאשר הם משמשים לרעייה או אפילו להחזיר חפצים. הבדל נוסף הוא בתקופת חלון הסוציאליזציה שהוזכר קודם. בכדי שגור זאבים לא יפחד מאוד בבגרותו מאנשים יש צורך לגדלו מגיל שבועיים, אם לא אף לפני כן. לא כך אצל הכלב. חלון הסוציאליזציה של גור הכלבים ארוך פי 4 או אף 5 מזה של גור הזאבים. לבסוף, לכלבים אין את אותה השאיפה לטפס במעלה הסולם ההיררכי כמו הזאבים, מאחר ומבנה הלהקה שלהם שונה. בעוד שאצל הזאבים לרוב רק זוג אחד מתרבה ושאר חברי הלהקה דואגים לטפל בצאצאים, אצל הכלבים שחיים בלהקות, כלב אחד יכול להזדווג עם מספר נקבות ונקבה עם מספר זכרים.

לסיכום, כלבים אינם זאבים. למעשה הם מאוד שונים בהרבה מובנים ולכן מונחים כגון "להקה" ו"היררכיה" אינם מתאימים בבואונו לעסוק בחברינו הפרוותיים וכן על ההתייחסות גם היא להיות שונה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

                                        העבר ההווה והעתיד? מתוך: נשיונל ג'אוגרפיק

 

ספרות: 


 

(1) Matznick, J. K. 2002. The origin of the dog revisited. Anthrozoös 15(2): 98 - 118.
 

(2) Freedman A. H., et al. 2014. Genome sequencing highlights the dynamic early history of dogs. PLoS Genet 10(1)

(3)  Lindblad-Toh K., et al. 2005. Genome sequence, comparative analysis and haplotype structure of the domestic dog. Nature 438, 803-819.

 

 

(4) Yin S 2010, How to behave so your dog behaves. TFH Publications, Inc., Neptune City.